קו התפר בין צרפת למידל איסט
- 16 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
נקודת מפגש בין משתלת עצים, שמש ים תיכונית, קפדנות צרפתית ובעל תזונאי
אומנות הקונפיסרי הצרפתית היא סוג של תכשיטנות ממתקים. אם הייתי יודעת מראש עד כמה היא עדינה, חכמה ומורכבת, לא חושבת שהיה לי את האומץ להתחיל. הסוכר הלבן, שעד אותו זמן היה המוצר הכי פושטי ומובן מאליו אצלי במטבח, הפך למלך, שלא לומר עריץ. תתנהג איתו כמו שצריך, תזכה בגן עדן. תחמם אותו בשתי מעלות יותר מדי, והופה, הכל נהרס. אני כל פעם אומרת שהממתקים שומרים אותי צנועה, כי ברגע שהסוכר עולה על האש, אני כולי קשובה לו, עם העיניים והאוזניים והאף. אין מקום לזחיחות או ליהירות.
לקח לי זמן למצוא את המקום שלי כממתקאית. בכל השנים שלי כבשלנית וכעיתונאית אוכל, תמיד נמשכתי למטבח המקומי-עונתי. וכמובן שגם העבודה במשתלה מכריחה אותך להכיר ולכבד את המחזוריות העונתית. לכל פרי יש את הזמן שלו, ויש הרבה יופי בלראות אותו כל שנה נוצר מחדש.
כיום זה המקום שבו אני מרגישה הכי נוח, בקו התפר שבין תורת הקונפיסרי למטבח המקומי-עונתי. אז בחורף האחרון, סחטתי עשרות קילוגרמים של פירות הדר, והכנתי מהם מרמלדות ומרשמלו, והשתמשתי בקליפה הארומטית לתיבול של מרציפנים, קוקוס ונוגט. יתרון נוסף הוא שאני מוקפת בחקלאים שכל אחד מהם מגדל משהו אחר, אז השכנים של ההורים שלי, למשל, מגדלים פרחי מאכל, ובזכותם יש לי את הסוכריות עם הפרחים.
גם פז שוסטר, בעלי ותזונאי קליני, הוא מקור השפעה. זה לא שאני באה לומר שהממתקים דיאטטיים. הם לא. אנחנו צוחקים שאנחנו מעבירים לקוחות מאחד לשני. אבל אני כן משתדלת שכל מה שמסביב לסוכר יהיה איכותי: טחינה מעולה, שוקולד 60% קקאו, אגוזים שאני קולה וטוחנת בבית וכמובן פירות טריים. לא בגלל שאני רוצה להתפלצן, תודה לאל עברתי את הגיל. בגלל שאני רוצה שהממתקים יתנו הרגשה טובה למי שאוכל אותם גם אחרי שיעבור ההיי מהסוכר.
תגובות